מעצבים

עבורי, ציור ורישום היו תמיד אקט אינטואיטיבי, בעל רפלקציה עצמית ואינטימית.על ידי חילוץ דימויים, צבע וסמלים מבאר עמוק בתוכי, אני מצייר על מנת להבין טוב יותר את תהליך היצירה, ובכך להבין טוב יותר את עצמי ואת העולם בו אני עובר.בניסיון לדמיין למה אני מתכוון בזה אני תמיד חוזר בסופו של דבר לדימוי של דרך ארוכה ומתפתלת המובילה עמוק יותר ויותר אל תוך מוחי וחוויותיי.לאורך השביל מופיעות הופעות ערכיות ועולמיות אחרות, חלקן היו שם תמיד וחלקן הובלו לשם על ידי מסע החיים.וכך, בעודי מתפתל לאורך השביל, נתקל בכל צל, בכל נוכחות, אנו נכנסים לסוג של שיחה כמו ריקוד.הדיאלוג הזה הוא שבסופו של דבר זולג על הבד.העבודה על סדרה של ציורים - כי היא תמיד מתחילה בציור - מטפחת מערכת יחסים אינטימית ביני לבין ההופעות הללו, שבה כל משיכת מכחול וכל סימן מעמיקים את הדיון.עד שבסופו של דבר, העבודה תקבל חיים משלה, ואם תקשיבו היטב - תתחיל לספר לכם את כל סודותיה ואת כל הצרכים והרצונות שלה.מתוך שיתוף הפעולה הזה נובעת השראה ועד מהרה מתחילים לאכלס את הסטודיו רישומים ותצלומים וספרי אמן.כל התהליך הזה הוא מטאפורי להפליא, משכר לחלוטין ועומד בבסיס למה אני עושה אמנות.